תשעה באב: המשמעות, המנהגים והדרך שבה ישראלים מציינים את יום האבל הלאומי
מה מציינים בתשעה באב, אילו מנהגים נהוגים בו, מה מותר ומה אסור, ואיך הפך היום לזמן של עיון ושיח על אחדות.
תשעה באב הוא יום האבל המרכזי בלוח השנה העברי. ביום הזה מציינים את חורבן בית המקדש הראשון והשני, ואת שורה ארוכה של אסונות שפקדו את העם היהודי לאורך ההיסטוריה. בישראל של היום, היום הזה מתבטא בדרכים שונות: יש מי שצמים ויושבים על הארץ לקריאת מגילת איכה, יש מי שמשתתפים בסיורים ובשיחות על אחדות, ויש מי שמרגישים בו בעיקר דרך השקט ברחוב ומקומות הבילוי הסגורים. כדאי להכיר את המשמעות ואת המנהגים, גם כדי להבין את הסביבה וגם כדי למצוא דרך אישית להתחבר.
מה מציינים בתשעה באב
לפי המסורת, בתשעה באב חרבו שני בתי המקדש בירושלים: הראשון בידי הבבלים, והשני בידי הרומאים כשש מאות שנה מאוחר יותר. המשנה מונה חמישה אירועים קשים שקרו ביום זה, ובהם גם חטא המרגלים במדבר, שבעקבותיו נגזר על בני ישראל לנדוד ארבעים שנה, ונפילת ביתר בסוף מרד בר כוכבא.
במהלך הדורות נקשרו לתאריך הזה גם אסונות מאוחרים יותר, כמו גירוש ספרד לפי חלק מהמסורות. כך הפך תשעה באב ליום שבו מתאבלים לא רק על אירוע אחד, אלא על כל החורבנות והגלויות שעבר העם. במובן מסוים, זהו יום הזיכרון ההיסטורי העתיק ביותר של העם היהודי.
שלושת השבועות והתשעה ימים
תשעה באב אינו מגיע בבת אחת. הוא חותם תקופה של שלושה שבועות, שמתחילה בצום שבעה עשר בתמוז, היום שבו לפי המסורת נפרצו חומות ירושלים. בתקופה זו נוהגים מנהגי אבלות שהולכים ומתעצמים: לא עורכים חתונות, נמנעים משמיעת מוזיקה ובחלק מהקהילות גם מתספורת.
בתשעת הימים שמתחילים בראש חודש אב, האבלות מתגברת עוד יותר. רבים נמנעים מאכילת בשר ומשתיית יין, למעט בשבת, ונמנעים מקניית בגדים חדשים ומשיפוצים שאינם הכרחיים. המנהגים משתנים בין עדות וקהילות, ומי שרוצה לדעת מה נהוג אצלו כדאי שיתייעץ עם רב הקהילה או יבדוק במקורות המקובלים במשפחתו.
הצום והאיסורים ביום עצמו
תשעה באב הוא צום ארוך, שמתחיל בשקיעה ומסתיים בצאת הכוכבים למחרת, בדומה ליום כיפור. ביום זה נוהגים חמישה עינויים:
- איסור אכילה ושתייה.
- איסור רחיצה לשם הנאה.
- איסור סיכה, כלומר מריחת קרמים ושמנים.
- איסור נעילת נעלי עור.
- איסור יחסי אישות.
בנוסף, נהוג לשבת על הארץ או על כיסא נמוך עד חצות היום, כמו אבלים, ולהימנע מלימוד תורה רגיל, כיוון שהלימוד משמח את הלב. במקום זאת לומדים נושאים הקשורים לחורבן ולאבלות, כמו ספר איוב ומדרשי החורבן.
חשוב להדגיש שההלכה מתחשבת במצבם של חולים, נשים בהריון ומיניקות ומי שזקוק לתרופות. מי שיש לו מצב רפואי, או מתלבט אם הצום עלול לפגוע בבריאותו, צריך להתייעץ עם רופא ועם רב לפני היום, ולא להחליט לבד. ההלכה עצמה רואה בשמירה על הבריאות ערך עליון.
קריאת מגילת איכה והקינות
בערב תשעה באב מתאספים בבתי הכנסת, לעיתים קרובות באור עמום ובישיבה על הרצפה, לקריאת מגילת איכה. המגילה, המיוחסת לפי המסורת לירמיהו הנביא, מתארת בשפה פיוטית וכואבת את חורבן ירושלים ואת סבלם של תושביה. היא נקראת בניגון מיוחד, עצוב ושקט, שמי ששמע אותו פעם לא שוכח.
בבוקר אומרים קינות, פיוטים שנכתבו לאורך הדורות על החורבן ועל צרות ישראל. חלק מהקינות עוסקות בחורבן הבית, אחרות בגזירות של ימי הביניים, ובקהילות רבות נוספו בדורות האחרונים גם קינות על השואה. הקינות הן מעין ארכיון רגשי של ההיסטוריה היהודית, והקריאה בהן מחברת את המתפלל לדורות שקדמו לו.
אחרי חצות היום מקלים במעט באבלות: מותר לשבת על כיסא רגיל, ורבים נוהגים להתחיל להכין את ארוחת מוצאי הצום. במנחה מניחים תפילין, שלא הונחו בבוקר, ומוסיפים בתפילה את תפילת נחם על ירושלים. השינוי ההדרגתי הזה משקף רעיון עמוק במסורת: גם מתוך האבל מתחילה הנחמה, ולפי המדרש דווקא ביום החורבן נולד המשיח.
תשעה באב בישראל של היום
במדינת ישראל, תשעה באב נושא משמעות נוספת. לצד האבל על החורבן, רבים רואים בו הזדמנות לשיח על אחדות ועל שנאת חינם, שלפי חז״ל הייתה הסיבה לחורבן הבית השני. בשנים האחרונות מתקיימים בערב היום מפגשים ושיחות בין ישראלים מרקעים שונים, דתיים וחילונים, ימין ושמאל, שמנסים לדבר על מה שמפריד ועל מה שמחבר.
בירושלים רבים יוצאים בליל תשעה באב להקפת חומות העיר העתיקה, ובכותל המערבי מתאספים רבבות לקריאת איכה. בתי קולנוע, מסעדות ומקומות בילוי רבים סגורים בערב החג לפי חוק או מתוך כבוד ליום, ולכן גם מי שאינו צם מרגיש את האווירה המיוחדת ברחוב.
איך להתחבר ליום גם אם לא צמים
לא כל מי שמבקש להתחבר לתשעה באב צם או מקפיד על כל המנהגים. יש דרכים רבות לציין את היום באופן אישי: להשתתף בשיחה או בהרצאה על ההיסטוריה של התקופה, לקרוא את מגילת איכה או קטעים ממנה, לבקר באתרים ארכאולוגיים הקשורים לתקופת בית שני, או פשוט להקדיש זמן לחשבון נפש על היחסים עם אנשים שאיתם נוצר ריחוק.
למשפחות עם ילדים, זה זמן טוב להסביר את משמעות היום בשפה מותאמת לגיל, לספר את הסיפור של קמצא ובר קמצא על שנאת חינם, ולשאול את הילדים מה לדעתם אפשר ללמוד ממנו היום. גם לילדים צעירים יש מה לומר על כבוד, על פגיעה ועל פיוס.
לסיכום, תשעה באב הוא יום של זיכרון ואבל, אבל גם של מחשבה על העתיד. הוא מבקש מאיתנו להסתכל על ההיסטוריה ולשאול מה ניתן ללמוד ממנה על האופן שבו אנחנו מתנהגים זה לזה. בין אם בצום ובקינות, ובין אם בשיחה, בקריאה ובחשבון נפש, כל אחד יכול למצוא את הדרך שלו לתת ליום הזה משמעות.
