העיר הלבנה של תל אביב: מדריך לאדריכלות הסגנון הבינלאומי ולמה היא עדיין רלוונטית

מי שמטייל ברחובות המרכז של תל אביב, בשדרות רוטשילד, ברחוב ביאליק או סביב כיכר דיזנגוף, פוגש מאות בניינים שנראים לכאורה פשוטים: קירות בהירים, מרפסות מעוגלות, חלונות סרט ארוכים וגגות שטוחים. אבל מאחורי הפשטות הזו מסתתר אחד האוספים החשובים בעולם של אדריכלות מודרנית, שבזכותו הוכרזה העיר הלבנה של תל אביב על ידי אונסק״ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2003.

במאמר הזה נכיר את הסגנון שמכונה בפי רבים באוהאוס, ובשמו המדויק יותר הסגנון הבינלאומי, נבין מאיפה הגיע, מה מאפיין אותו ואיך מזהים אותו ברחוב. ונשאל גם שאלה מעשית: מה יכולים מעצבים ובעלי בתים ללמוד ממנו היום.

מאיפה הגיע הסגנון

בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, אדריכלים צעירים רבים שהגיעו לארץ ישראל למדו או עבדו באירופה, בבתי ספר ובמשרדים שהובילו את המהפכה המודרניסטית. אחד מהם היה בית הספר באוהאוס בגרמניה, שהשם שלו הפך בעברית המדוברת לכינוי לכל הסגנון, אף שבפועל ההשפעות היו מגוונות יותר וכללו גם אדריכלים מצרפת ומארצות נוספות.

הרעיונות שהם הביאו התאימו היטב לצרכים של עיר צעירה שצמחה במהירות: בנייה פשוטה, יעילה וחסכונית יחסית, בלי קישוטים מיותרים, עם דגש על אור, אוויר ופונקציונליות. בשנות השלושים, עם גלי עלייה גדולים, נבנו בתל אביב אלפי מבנים ברוח הזו, רבים מהם בתי מגורים צנועים בני שלוש וארבע קומות.

המאפיינים שמזהים ברחוב

גם בלי השכלה באדריכלות, אפשר ללמוד לזהות בניין בסגנון הבינלאומי. הנה כמה סימנים בולטים:

• גג שטוח, ששימש לעיתים כמרפסת משותפת לדיירים ולתליית כביסה.
• קווים אופקיים חזקים, שנוצרים מחלונות סרט ארוכים וממעקות מרפסות.
• מרפסות מעוגלות או ארוכות, שמבליטות את הקו האופקי.
• חדר מדרגות מואר דרך חלון אנכי צר וארוך בחזית.
• עמודים שמגביהים את הבניין מעל הקרקע ויוצרים קומת עמודים פתוחה.
• טיח בהיר, ובמקור לעיתים בגוונים שונים, ולא רק לבן.

איך הסגנון הותאם לאקלים המקומי

אחד ההיבטים המעניינים ביותר בעיר הלבנה הוא האופן שבו האדריכלים התאימו את הסגנון האירופי לשמש הים־תיכונית. באירופה, המודרניזם עודד חלונות גדולים כדי להכניס כמה שיותר אור. בתל אביב, אור השמש החזק דרש פתרון הפוך.

לכן החלונות נעשו קטנים יותר, והמרפסות העמוקות שימשו גם כהצללה לחדרים שמתחתיהן. קומת העמודים אפשרה לבריזה מהים לזרום מתחת לבניין ולאוורר את הרחוב. גם המרפסות שפנו לרחוב הפכו לחלק מרכזי מחיי היומיום, מקום לשבת בערבים הקרירים. ההתאמה הזו היא אחת הסיבות שהעיר הלבנה נחשבת לייחודית, ולא רק להעתק של אירופה.

השימור והאתגרים

במשך עשורים, רבים מהמבנים האלה הוזנחו. הטיח התקלף, המרפסות נסגרו בתריסים ובבלוקים כדי להוסיף חדרים, ותוספות בנייה פגעו בקווים המקוריים. ההכרזה של אונסק״ו והתוכנית לשימור שהעירייה אימצה הובילו לגל של שיפוצים, שבמסגרתו מבנים רבים חזרו לזוהר המקורי.

שימור מבנה ישן אינו פשוט. הוא דורש התייעצות עם אדריכלי שימור, עמידה בהנחיות העירוניות והתמודדות עם חיזוק המבנה, תשתיות מיושנות ודרישות מודרניות כמו מעליות וממ״דים. בעלי דירות בבניינים לשימור צריכים לברר מראש מה מותר ומה אסור, ולהיעזר באנשי מקצוע לפני כל שינוי בחזית או במבנה.

מה אפשר ללמוד מהעיר הלבנה היום

גם מי שלא גר בתל אביב יכול ללמוד הרבה מהסגנון הזה. העיקרון הראשון הוא פשטות: לפעמים פחות קישוטים ויותר תשומת לב לפרופורציות, לאור ולחומרים יוצרים מרחב נעים יותר. העיקרון השני הוא פונקציונליות, לתכנן את הבית קודם כול סביב איך שחיים בו.

העיקרון השלישי, ואולי החשוב ביותר, הוא התאמה לאקלים. ההבנה שבארץ חמה צריך להצל, לאוורר ולנצל את הבריזה רלוונטית היום לא פחות מאשר לפני תשעים שנה. מעצבי פנים רבים שואבים השראה מהסגנון גם בפרטים: ריהוט בקווים נקיים, צבעים בהירים עם נגיעות של צבע עז, ושילוב של פונקציה ויופי.

להביא את הסגנון הביתה

לא צריך לגור בבניין לשימור כדי ליהנות מהשפה העיצובית של העיר הלבנה. בעיצוב פנים, אפשר לשאוב ממנה את האהבה לקווים נקיים ולצורות גיאומטריות פשוטות: שולחן עגול עם רגל מרכזית, כורסה עם מסגרת מתכת צינורית, מדפים אופקיים ארוכים שמהדהדים את חלונות הסרט. רהיטים בסגנון המודרניסטי של אמצע המאה משתלבים היטב בדירות ישראליות, גם חדשות.

גם בפלטת הצבעים יש מה ללמוד. בסיס בהיר ורגוע, עם נגיעות מדודות של צבעים כמו טורקיז, צהוב חרדל או אדום לבנים, יוצר תחושה של אור ושל אנרגיה בלי עומס. ריצוף מצוייר בדגמים גיאומטריים, שהיה נפוץ בבתים של אותה תקופה, חוזר היום לאופנה ומתאים במיוחד למטבחים, לחדרי רחצה ולמרפסות. העיקר הוא לשמור על האיזון: פחות פריטים, אבל כל אחד מהם נבחר בקפידה ויש לו תפקיד.

איך לטייל בעיר הלבנה

הדרך הטובה ביותר להכיר את הסגנון היא ברגל. אזור שדרות רוטשילד, רחוב ביאליק, כיכר דיזנגוף והרחובות שסביבם מרוכזים בהם מבנים רבים ומשומרים היטב. מרכזי מבקרים וארגונים שונים מציעים סיורים מודרכים, וקיימות גם אפליקציות ומפות לסיור עצמאי.

כדאי לטייל בשעות הבוקר המוקדמות או לקראת השקיעה, כשהאור הנמוך מדגיש את הקווים ואת הצללים על החזיתות. שימו לב לפרטים הקטנים: הידיות בדלתות הכניסה, תיבות הדואר, האריחים בלובי והמעקות בחדרי המדרגות. הרבה מהיופי של הסגנון נמצא דווקא בפרטים האלה.

לסיכום

העיר הלבנה של תל אביב היא לא רק אוסף של בניינים ישנים, אלא עדות חיה לרגע שבו אדריכלים צעירים לקחו רעיונות מהפכניים והתאימו אותם למקום חדש, לאקלים שונה ולחברה שנבנתה מאפס. הפשטות, הפונקציונליות וההתחשבות באקלים שאפיינו אותם רלוונטיות גם לנו היום, בין אם אנחנו מתכננים בית חדש, משפצים דירה ישנה או רק מחפשים השראה. בפעם הבאה שאתם עוברים ברחוב תל אביבי, הרימו את העיניים. יש שם הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון.